<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרכ"א</h1>
<h2>דף לט:</h2>
עוד השיב דעד אחד נאמן באיסורין אפילו בשל עצמו, כטעם המוזכר בירושלמי שאם לא כן אין לך אדם שיהא מתאכסן אצל חבירו. ועוד דמה שאמרו אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסור[י]א, התם משום דחשידי. ועוד דכל אותם שאמרו בבכורות [כ"ט ע"ב] ובמסכת שביעית [פ"ה מ"ט] החשוד על השביעית וחביריו, למה לקחו חשוד. ואפילו על פי עד אחד לא יפסל האדם להוציאו מחזקתו, והראיה ההוא דבר ביתוס במסכת סנהדרין [כ"ה ע"א]. והחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, דוקא חשוד. וכן ההיא דפרק [המדיר] [כתובות ע"ב ע"א] כהן תקן לי את הכרי (ואני בשלו) [ואזיל ושייליה], ואין לפקפק בזה.
